רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרַבָּן גַּמָלִיאֵל. וּדְרַבָּנִין כְּרִבִּי אֶלִיעֶזֶר. וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. יַקִּיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתָכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אַחֵרַייָא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּקֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאֲחֵרָיוּתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' בון וכו'. כלומר דלא תדחוק לאוקמי מתני' דבכורות והברייתא לר' שמעון אליבא דתנאי אלא תיפתר להאי ברייתא דלאו בבכור מיירי אלא בקדשים שהוא חייב באחריותן כגון דאמר הרי עלי וכר''ש כלומר דר''ש לטעמיה דס''ל בכל מקום קדשים שהוא חייב באחריותן הרי הן כשלו לכל הדינים כדאמר במרובה ובשאר מקומות ולפיכך אפילו מתכוין הוא לעשות מום שרי טעמא דר' יודה דאסור להקיז דכתיב לא תאכלני וגו' ודריש ליה להאי קרא אבכור דכתיב רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים וכתיב בתריה לא תוכל לאכול בשעריך בכורות בקרך יצאנך וסבירא ליה דקרא קמא נמי בבכור משתעי לומר לך לא התרתי לך את דמו אלא בשפיכה ושתוכל לאכלו אבל לא להקיז דמו בעוד שהוא חי:
תני. בברייתא בשם ר''ש דס''ל יקיז אע''פ שמתכוין לעשות בו מום והאי תנא אליבא דר''ש אתיא כר' יהושע אחריי וזהו כרבי יהושע דחבית שניה בתרומות דס''ל שאף מתכוין הוא לטמאה ביד הואיל ובלאו הכי הולכת לאיבוד וקרי ליה רבי יהושע אחרייא משום דתרי תנאי ואליבא דרבי יהושע כדקאמר לעיל ותנא דברייתא לר''ש כר''מ אליבא דר' יהושע בתרומות דכל היכא דאזלא לאיבוד שרי לטמוייה בידים ותנא דמתני' דבכורות לר''ש כתנא דתוספתא לר''ש אליבא דרבי יהושע:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם. אֲפִילּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יַקִּיז וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. אִם עָשָׂה בוֹ מוּם הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחוֹט עָלָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. יַקִּיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודר''ש. דס''ל יקיז שמותר לגרום ואע''פ שממילח עושה בו מום ובלבד שלא יתכוין למום וזהו כר' יהושע דתוספתא לר''ש אליביה וכדגריס במתני' דהכא דתלויה וטמאה שורפין שתיהן כאחת והאי דמיא ממש לדינא דבכיר דכמו דהתם ספק הוא אם ימות או לו ומותר לו לגרום מום ובלבד שלא יתכוין ה''נ מותר לגרום טומאה לספק טמאה וג''כ אינו מתכוין הוא לטמאה אלא ממילא תיטמא כששורפה עם הטמאה:
אתייא דר' יודה כר''ג. דחבית הראשונה בתרומות והובאה לעיל דכמו דס''ל לר''ג אל יחדש בה דבר ה''נ ס''ל לר' יהודה בבכור דאע''ג דאזיל לאיבוד דמיית לא יקלקלנו ולא יתקננו ודרבנן דאמרי יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום דאסרי לקלקל בידים ואם יכול לתקנו בלא מום מותר כר''א דתרומות דקאמר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע משום דאסור לגרום לה טומאה ומצניעה שלא תיטמא:
תמן תנינן. בפ''ה דבכורות וכדאיירינן לעיל בהאי עניינא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי אִילָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְכוֹרוֹת וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ דִּתְרוּמוֹת לֹא דֵין מוֹדֶה לְדֵין וְלֹא דֵין מוֹדֶה לְדֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 9b מִסְתַבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ. [אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא לְרִבִּי זְעִירָא. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא תַנִּינָן. אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרַף תְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה.] מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְיִשְׂרוֹף שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. טְהוֹרָה הִיא דְּבַר תּוֹרָה. אַתְּ הוּא שֶׁגָּזַרְתָּה עָלֶיהָ שְׂרֵיפָה. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְסְלָה בְהֵיסַח הַדַּעַת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֶסִּיעַ דְּבַר תּוֹרָה. אֲחוּזַת דָּם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן תּוֹרָה. חָבִית הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר תּוֹרָה. אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא מְשַׁמְּרָהּ הוּא שֶׁלֹּא תִגַּע בְּטַהֲרוֹת אֲחֵרוֹת. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְתוֹבָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַגְּחָלִים. אָמַר לֵיהּ. לִכְשֶׁיִּיתְּנֶנָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי שַׁמַּי. אַתּוּן אָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ. אֲפִילוּ רִבִּי יוֹשׁוּעַ לֵית הוּא רִבִּי יוֹשׁוּעַ. אָמַר לֵיהּ. תַּנָּיִין אִינּוּן. תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ. בְּרַם הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טמאה בכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת לא כן וכו'. כלומר דפריך הא מ''מ כטמאה היא וכי לא נפסלה בהיסח הדעת דמכיון שחכמים גזרו שלא יאכלו בשעה זו קודם חצות כבר הסיח דעתו ממנה ואינו נזהר לשמרה וא''כ מ''מ נפסלה היא מן התורה דהרי לא כן אמר ר' יוחנן דהיסח הדעת פוסל דבר תורה:
ברם הכא במתני' ר''ש בשם ר' יהושע הוא. כדקתני בתוספתא דלעיל דר''ש הוא דקאמר לה מודין ר''א ור' יהושע וכו' והלכך דר' יהושע אדר' יהושע ל''ק אבל לר''ש שפיר דייקינן אי אמרינן דמודה הוא לר' יהושע כדפרכינן לעיל ושנינן:
א''ל דר' יהושע אדר' יהושע גופיה לית לן למירמי אהדדי דודאי תנאין אינון אליבא דר' יהושע דתמן בתרומות ר''מ בשם דר' יהושע כדאוקימנא דחבית שניה כר''מ ואיהו ס''ל נמי הכא דשורפין טהורה עם הטמאה:
אתון אמרין ר''ש יודה לר' יהושע אפילו ר' יהושע לית הוא ר' יהושע. כלומר דמקשי ליה בהא דאמרו לעיל דר''ש דבכורות אפשר דמודה הוא לר' יהושע דתרומות וקאמריתו דאין תימר כך דמודה הוא לר' יהושע קשיא הא דתנינן הכא מודין ר''א ור' יהושע וכו' כדלעיל ומה אית לך לאהדורי אליבא דר''ש שפיר טפי הוה לך למירמי אליבא דר' יהושע גופיה דאפי' ר' יהושע גופיה דהכא לית הוא ר' יהושע דתרומות והוה לך למירמי דידיה אדידיה דהתם בתרומות קאמר דמכיון שתלך לאיבוד שרי לטמויי בידים והכא במתני' קאמר דשורפין זו לעצמה וזו לעצמה:
הגע עצמך שהיא נתונה ע''ג גחלים. לשורפה וכבר אינה משמרה אם אכתי אסור ליתן בצידה הטמאה ולשרוף שתיהן כאחת וא''ל לכשיתננה כלומר דבכה''ג לא אמרינן שכבר נתנה ע''ג גחלים אלא דאנן לכתחלה קאמרינן שאסור ליתן את שניהן כאחת ולשורפן:
התיב ר' יצחק בריה דר' חייה ברובה. כצ''ל:
אינה כן וכו'. כלומר דהא ל''ק דמיירי שלא נפסלה בהיסח הדעת אלא משמרה היא שלא תגע בטהרות אחרות וכלומר שלא תתערב באחרות שראויין לו לאכול וכיון שכן ממילא נשמרת היא שלא יגע בה דבר המטמאה מן התורה ואכתי בחזקת טהורה היא ובעינה ואין לטמאה ביד ולשורפה עם הטמאה:
וכן חבית שניה דאוקימנא כר''מ אליבא דר' יהושע תורה היא שדבר תורה אסור הוא לטמא תרומה ואעפ''כ שרי לטמויי ביד מכיין שבלאו הכי הולכת היא לאיבוד והשתא ה''נ גבי תרומה בע''פ אמאי לא ישרפו אותה עם הטמאה והא דאמרת דמיהת מן התורה טהורה הוא ולא דמיא להני דעכ''פ ילכו לאיבוד הרי גם כאן נפסלה מחמת היסח הדעת ולר' יוחנן פסולה היא מן התורה:
ומעתה אחיזת דם כר''ש תורה. כלומר לר''ש הרי מן התורה אסור להטיל מום בבכור ואעפ''כ מתיר להקיז אפי' עושה בו מום:
טהורה היא וכו'. תשובת ר''ז לר' בון היא כלומר שאני הכא שהרי טהורה היא דבר תורה שבזמן ששורפה יהיא בתחלת שש עדיין ראויה היא לאכילה מן התורה כשאר תרומה טהורה ואתה הוא שגזרת לשורפה דמדבריהם היא שגזרו לשרוף שעה אחת קודם חצות והלכך מכיון דמן התורה עדיין ראויה היא אסור לטמאה בידים ולשורפה עם הטמאה:
על דעתך דתימר ר''ש מודה לר' יהושע. משום דבמקום שברור הוא שתלך לאיבוד מותר לטמאה בידים אם כן קשיא והא תנינן בתוספתא והבאתי לעיל דר''ש גופיה קאמר לה אבל האיך נשרוף תלויה וכו' ומודה ר''א ור' יהושע בטהורה ובטמאה ששורפין בע''פ זו לעצמה וזו לעצמה ואמאי וישרפו שתיהן כאחת דהא הך תרומה טהורה תלך ג''כ לאיבוד שהרי אין לה אוכלין עכשיו שנתחמצה ולמה לא יטמא אותה בזה ששורפה עם הטמאה הא לדידך כל כי האי גוונא לכ''ע אינה מוזהר עליה מלטמאה:
אמר ר' זעירא מסתברא. הוא דרבי שמעון שפיר מודה הוא לר' יהושע דק''ו הוא מה התם ספק הוא אי מיית או לא מתיר ר' שמעון להקיז אף על פי שעושה בו מום הכא דבודאי תטמא התרומה ותלך לאיבוד לכ''ש אבל ר' יהושע אינו מודה לר''ש דשאני הכא דודאי היא שתלך לאיבוד:
אמר רבי אילא. דלא היא אלא ר''ש דבכורות ור' יהושע דתרומות לא דין מודה לדין וכו' דר''ש אינו מודה לר' יהושע דטעמיה דר''ש בבכור משום דדבר שאינו מתכוין הוא שהרי אין מתכוין לעשות בו מום אלא אע''פ שעושה בו מום ממילא הוא דקאמר אבל גבי תרומה דמטמא אותה בידים לר' יהושע לא מודה ליה ר''ש וכן ר' יהושע אינו מודה לר''ש דהכא בתרומה ודאי היא שתיטמא התרומה אם תפול לתוך החולין טמאה ותלך לאיבוד אבל התם מי יימר דמיית לא קאמר ר' יהושע:
רבי שמעון ורבי יהושע אמרו דבר אחד. ר' שמעון דבכורות דמייתי ליה לקמן דקאמר התם בפ''ה גבי בכור שאחזו דם יקיז לו דם אף על פי שעשה בו מום. וקס''ד דטעמיה משום דאי שביק ליה הכי מיית הלכך אינו עובר כלום אף על פי שהוא עושה בו מום בידים והיינו בר' יהושע דחבית שניה דהואיל ובלאו הכי תלך התרומה לאיבוד ותטמא מותר לטמאה בידים:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹ֖א תֹּֽאכְלֶנּ֑וּ עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ לֹא הִיתַּרְתִּי לָךְ אֶת דָּמוֹ 10a אֶלָּא בִשְׁפִיכָה. הָתִיב רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵה. וְהָֽכְתִיב אַף בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין כֵּן. לֹ֖א תֹּֽאכְלֶנּ֑וּ עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לְהַכְשִׁיר אִתְאֲמָרַת. מַה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההיא להכשיר אית אמרית. ללמדנו איזה דם הוא מכשיר לקבל טומאה ואיזה אינו מכשיר ודרשינן תשפכנו כמים מה מים נשפכין ומכשירין אף דם נשפך הוא מכשיר פרט לדם קדשים שאינו מכשיר הזרעים:
והכתיב אף בפסולי המוקדשין וכו'. ודרשי' להאי קרא דבפסול המוקדשין הכתוב מדבר כדכתי' אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו' והשתא מאי דרשת בהאי תשפכנו דכתי' בהו דלא מצית למימר למעוטי הקזה שהרי כבר נפסלו ואינו עובר על עשיית מום בהם:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה בּֽוֹ׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לְרָצוֹן אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם. [וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לְרָצוֹן אַתָּה רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם.] וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֲפִילוּ כוּלּוֹ מוּמִין אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשעה שאינו לרצון. כגון זה שאחזו דם וכבעל מום הוא וחכמים דרשו מדכתיב כל מום משמע אפילו הוא כבר מלא מומין אין אתה רשאי להטיל בו עוד מים אלא יניחנו כמות שהוא הדרן עלך אור י''ד
ושניהן. ר''ש וחכמים מקרא אחד דרשו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source